נחשו מה גיליתי מקריאת תסריטים ותקצירים?

אלון נוימן - תסריטאי, עורך תסריטים, במאי ומפיק

שלומות חברים, וחג שמח.

לפני כשבועיים פרסמתי פוסט בפייסבוק תקופת הקורונה והריחוק החברתי. בתקופה הזאת נשלחו אלי עשרות תקצירים ותסריטים מקבוצות פייסבוק, ממקומות בעולם, וכאלה שהגיעו אלי בדרכים שאפילו אני לא יודע איך. את כל אותם תקצירים ותסריטים קראתי ולחלקם אף כתבתי תגובות וחוות דעת. הפוסט שפרסמתי לפני שבועיים שנגמר בשאלה, נחשו מה גיליתי? אכן היו מספר תגליות. אתרכז במהותיות שביניהן:

1. החשובה מכולם: להפתעתי הרבה גיליתי שאף תקציר או תסריט לא דומה לחברו. כל הרעיונות היו שונים זה מזה. וזה חימם את ליבי שלא משנה כמה סרטים נעשו וכמה תסריטים נכתבו, עדיין יש רעיונות חדשים וסיפורים שלא סופרו.

2. דמויות צבעוניות ומגוונות – ברוב התסריטים מצאתי דמויות שלא נתקלתי בהן בשום מקום, וזה מראה עד כמה ניתן ליצור דמויות חדשות בכל פעם מחדש ולייצר עניין.

3. עולמות חדשים עם רעיונות וחוקים שלא נראו עדיין על המסך. אנשים לא מפחדים להיות נועזים, ממציאים עולמות וחוקים ומתנהלים בתוכם.

4. שתמיד ניתן להבחין מתי התסריט או התקציר נכתבו מניסיונו האישי של הכותב או מחייו האישים. בדרך כלל תקצירים ותסריטים כאלה מרגשים יותר וגם מבוססים יותר מתסריטים בדיוניים שאנשים ממציאים.

יחד עם זאת גם גיליתי:

5. שלא מבינים מי קורא את התקצירים והתסריטים בדגש על תסריטים. חשוב שכל תסריטאי ידע ויבין שהקוראים הם אלה שצריכים להחליט האם התסריט ראוי להפקה. הם יכולים להיות לקטורים בקרנות, לקטורים בתחרויות, לקטורים של חברות הפקה וגופי שידור, מפיקים, בימאים. לאחר מכן אנשי צוות שישתתפו בפרויקט. בהמשך אפרט למה זה חשוב להבין מי הקורא.

6. רוב הכותבים יודעים לספר אך לא יודעים על מה הסיפור. אחד הדברים שצרמו לי לעין היה שהתסריט או התקציר מכיל המון סיטואציות מקוריות, אך בסה"כ של היצירה אין סיפור, יש סיטואציות יש תיאורי סצנות ודיאלוגים שלא יושבים בקנה אחד עם איזשהו סיפור המחובר לרעיון הכללי של התקציר או התסריט.

7. ריבוי דמויות שאין בהן צורך. סיפור מהודק היטב לא צריך עשרות דמויות לספר אותו. יש כותבים שחושבים שאם יהיו הרבה דמויות, התסריט או התקציר יתנו הרגשה של סרט גדול ויוקרתי, נהפכהו, הן יוצרות בלאגן והכתובים והקוראים הולכים לאיבוד בתוך קשתות מרובות של סיפורים ולבסוף גם בתוך התסריט/התקציר של עצמם, בסופו של דבר מאבדים את הקו הסיפורי ומסיימים את הסיפור בכאוס מוחלט או "בדאוס אקס מכינה".

8. לא באמת מכירים את הדמויות שהמציאו. לפעמים עלו לי שאלות מדוע בחרה הדמות בדרך הזאת ולא אחרת? מדוע הוא אמר את המשפט הזה שיכול היה לומר משפט אחר שיותר מתאים לסיטואציה? ומדוע יש סצנה כזאת שניתן היה לוותר עליה כי היא לא מקדמת את הסיפור, ואת רצונותיה של הדמות ביחס למושא התשוקה שלה. דמויות ללא עבר וללא עתיד, דמויות "ראיליסטיות" שפועלות בניגוד מוחלט למציאות בהן הן נמצאות. דמויות ראשיות שמתנהגות כמו ביטים או ניצבים. ודמויות שרק מדברות ללא מעשים ופעולות.

9. חדשנות בוסרית על פני מבנה מדויק של תסריט קלאסי. נתקלתי במספר תקצירים ותסריטים שכותביהם החליטו שהמבנה הסיפורי לא חשוב להם. שהם המציאו מבנה חדש וזאת תהיה הבשורה החדשה לעולם: שחדשנות "מוכרת" את הרעיון טוב יותר מאשר מבנים קלסיים של תסריט. והרי החדשות!!! אם אתם לא טרנטינו, או האחים כהן או ג'ורדן פילי או ארי אסתר שכחו מזה. אם אתם לא המפיקים של התסריט שלכם זה יהיה נדיר מאוד. תכתובו תסריט נגיש לקוראים (ראה סעיף 2).

10. מבנה תסריטאי. בעיקר בתסריטים. תסריט זה לא מחזה, זה קומיקס וזה לא ספר. זה תסריט ליצירה אורקולית והמבנה שלו חשוב לקוראים אותו, גודל פונט ואחיד לאורך התסריט, פעולות, דיאלוגים, הצגת דמויות, דורשים הקפדה. לא לזלזל בזה. תסריט מסודר מראה לקורא שהכותב מקצוען. את זה כולם יודעים אך חשוב לחדד. כי קיבלתי תסריטים מבולגנים כאלה מאנשים שכבר כתבו כמה תסריטים (ראה סעיף 2).

11. תסריט אור-קולי כשמו כן הוא: את מה שרואים ואת מה ששומעים, כל השאר יבוא לידי ביטוי בפעולות נראות לעין ודיאלוגים. נתקלתי בתיאורים כמו "הוא חשב בליבו" "היא נולדה במעברה ולכן..." "הוא ידע זאת כי לחם במלחמת ששת הימים" איך ל@#$% אני מפיק את זה? האם אני עכשיו הולך לצלם את הלידה שלה במעברה? אני מראה סיקוונס של מלחמת ששת הימים בו הוא לומד את כל הידע שלו? האם אני נכנס ללב של הדמות ומראה את המחשבה שם? אולי הדוגמאות האלה לא מספיק משקפות, אך יש הרבה יותר גרועות והן חוזרות על עצמן ברוב התסריטים והתקצירים.

12. דיאלוגים ארוכים ומסורבלים שלא מובילים לשום מקום ונמצאים בתסריט כנראה בכדי למלא דפים. את זה מצאתי בלא מעט תסריטים ולעומתם דיאלוגים קצרים מידי ללא עומק. אני לא מדבר על סאב טקסט, זה נתון לפרשנות ובהתאמה לז'אנר. אם לא צריך דיאלוג, אז לא צריך, לא בכוח. קודם כל תסריט.

13. סצנות שחוזרות על עצמן ואין להן תפקיד ממשי. למשל ארוחת בוקר, ארוחת צהרים, וארוחת ערב ובכל ארוחה כזאת מתרחשים אותם הדברים, נאמרים אותם הדיאלוגים וזה חוזר על עצמו "כל יום" בתסריט. אם זה תסריט קולינרי על מזון, סבבה. אתם יודעים למה אני מתכוון. לא צריך. תכתבו סצנות מקדמות עלילה. או הדמות תמיד מגיעה לדלת כניסה, לבניין, בחדר מדרגות או בפני בית פרטי. אם אין לזה משמעות בסיפור עצמו, אז שהדמות תהיה כבר בתוך אותו המקום. איפה העריכה? למה להפיק כל כך הרבה סצנות כאלה בתסריט אחד? הרי בסוף הן תרדנה לפני ההפקה. אז תורידו אותן בעצמכם לפני שאתם שולחים לקוראים. סצנות כאלה מעכבות את הקריאה.

14. אין תיאורים או עודף תיאורים – סצנות ללא תיאור בכלל ואז יש דיאלוג. סצנות שהתיאור כל כך מפורט עד שזה מעייף להתעסק בזה. מינון נכון ביחס לזמן הסצנה.

15. סצנות ארוכות המשתרעות על פני עמודים רבים בין 6-12 עמודים. הבמאי והמפיק יחתכו אותם לגג 3.5 עמודים. או סצנות שמתחילות בלוקיישן אחד ועוברות בין לוקיישנים שונים מבלי להפריד ולתאר אותם כלוקיישנים נוספים. למשל מתחיל ב: פנים. סלון. יום ותחת הכותרת הזאת יש גם מטבח, שירותים חוץ.חצר. חדר שינה ושוב סלון. התסריט הזה מגיע לעוזר במאי או מנהל ההפקה והוא מפרק את התסריט לכל הסצנות האלה. ואז מגלים שבתסריט לסרט באורך של 90 דקות יש מעל 200 סצנות. אלא אם זה שוט אחד ארוך שהמצלמה עוקבת אחרי הדמות או המקום ויש סיבה אמיתית סיפורית שזה יקרה בדרך הזאת. ברוב המקרים זאת טעות נפוצה שיש לשים לב אליה ביתר הקפדה. סצנה היא במקום אחד ובזמן אחד.

16. די אם תיאורי בימוי ותנועות מצלמה. ספרו סיפור מרגש ועוצמתי. בחרו בקפידה את תאורי הסצנה ופעולות הדמויות. תאורי בימוי ותנועות מצלמה מעכבים את הקורא שלכם. הוא לא צריך להתעסק בזה אלא בהבנת הסיפור והדמויות.

אך הדבר הכי חשוב שגיליתי זה: שמצאתי את הפרויקט הבא שלי. כשקוראים משהו מצוין אין סיבה לא לחבור לשיתוף פעולה שיניב סרט.

כותב המאמר הינו תסריטאי, עורך תסריט, במאי ומפיק. חבר הנהלת איגוד התסריטאים וחבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה.

ניתן לפנות להתיעצות ועבודה במייל: alon@idea-f.net